האיש הזקן

האמת שאני לא אוהב למכור.

0
(0)

מתוך הפוסט בפייסבוק שלי

 

האמת שאני לא אוהב למכור.
דרך האותיות האלה.

בכתבה שעשו עליי באתר, סיפרו את סיפור החיים שלי בדיוק כמו שרציתי,
ואת הסיבה למה באמת מה שיצרתי ב-2 ידי צריך להגיע לאנשים הנכונים.

הכתבה מתחילה את הסיפור חיים שלי מגיל 26, ולא מספרת את השנים אחורה ואת הסיבה למה אני לא אוהב למכור.
זה קרה בגיל 21, השתחררתי מהצבא ובדיוק התחלתי לעבוד כמלצר בכמה בתי קפה באזור שבו גרתי.

בעבודה שלי היו המון תחרויות כדי להרוויח יותר כסף , לדוגמה , היינו עושים תחרות מי מכר היום הכי הרבה את הקינוחים או מי גרם ללקוח לקחת את מנת השף לבית ועוד…
היינו מפעילים מגוון רחב של שיטות פסיכולוגיות, כדי לגרום ללקוח בסופו של דבר לשלוף שוב את הכרטיס הנחשק ולגהץ אותו שוב בצד של המסך במהירות עם חיוך ענקי.
אבל זה לא נגמר פה, כמלצר בראש בראשונה כשאתה מחזיק את המגש ביד הראש לא מפסיק לחשוב כמה טיפ יומי נעשה היום .

בסופו של דבר למה באנו לעבוד, כדי לעשות כמה שיותר כסף לא?
לכן גם בשלב הסיום מול הלקוח נצטרך להיות חמודים מתוקים כדי להרוויח כמה שיותר.
וזה דרש התאמצות פסיכולוגית מאוד גבוה!

עבדתי כמלצר כמה שנים, באותה תקופה למדתי מחשבים ועשיתי הרבה כסף.
בזכות הכסף הזה רכשתי לעצמי רכבים ושרפתי את הכסף בעיקר בהנאות בלי מטרות העיקר ליהנות.
עולם המלצרות היה עבורי כור היתוך לפסיכולוגיה וכסף.

למדתי איך לתת את השירות הטוב ביותר, הייתי מדבר בדיוק על מה שהלקוח היה רוצה לשמוע, ועשיתי הכל כדי להרוויח כמה שיותר כסף.
לאחר 3 שנים בערך עזבתי את העבודה כמלצר ומצאתי עבודה כמוכר פלאפונים ברשת גדולה בארץ.
הגעתי כבר מוכן חדור מטרה וחד לשוני.
המילים, השיחות מכירה שלי היו כל כך מוצלחות עד שהגעתי למצב שאני יכול למכור קרח לאסקימוסים.

ואז זה קרה.
יום אחד בא אלי אדם זקן נמוך קומה, לבוש בחולצה מכופתרת קצרה לבנה ומכנסי חקאי משנות ה70, מחזיק במקל עזר, פניו היו נראות מעט מצולקות ועניו היו קטנות בצבע כחול כמו הים, וחיוך גדול עלה על פניו כשהתחיל לדבר איתי.
אותו זקן שיכל להיות סבא שלי נעץ בי מבט חד כל כך, שהרגשתי כאילו הוא מסתכל לעומק גופי.
באותו מבט הזקן אמר לי: "בחור צעיר אתה נראה אדם טוב, אין לי מספיק כסף ואני מחפש פלאפון שישמש אותי לצרכים שלי".
שאלתי אותו: "מה הצרכים שלך אדוני?"

והוא סיפר לי בגדול משהו בסגנון "תביא לי פלאפון שעושה רעש, ושאפשר ללחוץ על כפתור אחד כדי לענות לאנשים."
אמרתי לו: "בסדר, אני אחפש לך בדיוק את מה שאתה רוצה."
האמת באותו הרגע ראשי היה מפוצץ מחשבות איך אני סוגר עוד יעדים ומקבל בונוס נוסף למשכורת.
הבקשה של הלקוח חלפה מראשי כאלו לא הייתה שם מעולם.

בזמן שאני מביט לעבר הקיר של הפלאפונים אני נזכר שאם אצליח למכור היום את הסמסונג האחרון אני אקבל את הבונוס הנחשק, 500 שקלים נוספים למשכורת.
ואז יצאו ממני מילים אלה:
"אני מצטער, אבל אין פה את מה שחיפשת, אבל יש לי להציע לך משהו הרבה יותר טוב".
נפתח לי הפה ולא הפסקתי להלהיב, הוא ממש אהב את המכשיר ואפילו רצה לרכוש אחד נוסף לנכדה שלו.
בשלב זה כבר שכחתי את הבקשה שלו ואת הדגש שאין לו מספיק כסף.

לאחר כ40 דקות, אותו זקן נחמד רכש ממני פלאפון בעלות של כ 4,500 שקלים ב36 תשלומים, ועוד מגן זכוכית, מגן סיליקון ומטען לרכב בעוד 150 שקלים במזומן.
בירך אותי לשלום ועזב את המקום.
ואז נגמר היום.
חזרתי לבית ושכחתי מהסיפור הזה והלכתי לישון.
ואז, לא הצלחתי להירדם, ראשי התפוצץ ממחשבות, גופי היה עייף מאוד והרגשתי מרוב עייפות כאלו אני שוקל טון, העיניים היו כבדות אבל זה לא עזר לי להירדם.
המוח היה בווליום של 1000הרץ, והרגשתי מערבולות של מחשבות על המעשה שקרה לי היום.
התחיל ליפול לי אסימונים שמה שעשיתי זה סוג של פשע, ובגלל שהייתי כל כך שטוף מוח חיפשתי בכל דרך למכור בלי להתחשב בכלל בסביבה ובצרכים של אותו הזקן.
הלילה היה כל כך ארוך שהרגשתי שהשמש לא תזרח לעולם.

למחרת התעוררתי ואמרתי לעצמי שהדבר הראשון שאני עושה זה יוצר קשר עם אותו בחור זקן ומספר לו את האמת, מבצע לו זיכוי ומדווח לראש הצוות שיבטל לי את הבונוס.
הרגשתי שהזמן נתקע והכל זז לאט, תחושה איומה עברה במחשבותיי ברגע שאותו אדם נחמד ידע עד כמה מרושע הייתי.
הגעתי לעבודה אחרי שחצי לילה הייתי מוטרד ואשתי לא הבינה למה.

הדלקתי את המחשב, פתחתי את המערכת של הלקוחות, הוצאתי את מספר הפלאפון של הלקוח, הסתכלתי על המספר ולא התקשרתי.
לא התקשרתי כמעט חצי יום, והמחשבה על המעשה לא הפסיקה להציף את מוחי.
באותו היום לא מכרתי אפילו מוצר אחד.

ראש הצוות שלי התקשר כמה פעמים ונזף בי למה אין מכירות שיש לקוחות בחנות, בו זמנית ערוצי הווצאפ של העמיתים שלי לעבודה געשו ורעשו ממכירות.
החלטתי לעשות לזה סוף.

כבתי את הפלאפון, התקשרתי לאותו האדם ובקשתי ממנו לחזור בהקדם האפשרי כי בטעות נמכר לו פלאפון לא תקין.
אותו הזקן אמר לי שיש לי מזל והנכדה שלו עוד לא הגיעה לעזור לו בתפעול הפלאפון החדש.
קבענו שהוא יגיע אלי לסניף יום למחרת בשעות הבוקר וסיימנו את השיחה.

בבוקר למחרת כשהזקן הגיע לסניף השבתי אותו על הכיסא ואמרתי לו קודם כל סליחה, הוא לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו.
לקח לי בערך 10 דקות להסביר לו שמה שמכרתי לו זה היה חתול בשק, ואין לו צורך במכשיר הזה וכל המכירה התבצעה תחת לחץ מצד המנהלים ושטיפת מוח רצינית שספגתי בשנים לפני זה.
אני זוכר איך הוא היה קשוב כל השיחה והחיוך הטהור שלו לא ירד מפניו.

החזרתי את המכשיר, התקשרתי לחברת האשראי ועשיתי לו זיכוי, בצעתי החזר כספי גם במזומן על הציוד הנלווה.
חיפשנו ביחד פלאפון בדיוק כמו שהוא רוצה באתר זאפ.

אותו הזקן לא אמר לי מילה על המעשה הנורא שעשיתי, הוא לא כעס ואפילו אמר לי שאני צריך להיות גאה בעצמי, וסיפר לי סיפור על גבורה של אדם מול המלך, הסיפור הוא כזה:
"פעם היה מלך בממלכה רחוקה שאהב מאוד לשתות המון יין משובח.

יום אחד קראו לו מקצה השני של הפלנטה לשיחה חשובה,
ואותו המלך שהיה לו כל כך חשוב לשמור על היין הקדוש חיפש שומרי ראש.

אותו המלך לא סמך על אף אחד בממלכה ולכן הציב את 2 השומרי ראש שלו הכי חשובים שכל אחד ישמור בנפרד על בקבוקי יין החשובים ביותר בממלכה
כשהמלך נסע.
הבקבוקי יין עברו לשומרי הממלכה.
אך הפיתוי של היין היה גדול מידי להם.

כל שומר ממלכה חלם לטעום אפילו טיפה אחת מיין הקדוש.
שומר מספר 1 טמן את הבקבוקי יין עמוק באדמה כדי לא לראות אותם וככה שלא יוסח דעתו.
שומר מספר 2 נכשל במשימה וטעם מהיין, לאחר שהשתכר מעט הופתע לגלות שחצי מהבקבוק כבר איננו.
לאחר מספר ימים המלך חזר וביקש ששומרי היין יביאו לו את הבקבוקים כדי לערוך משתה גדול לרגל חזרתו.
המלך הופתע לגלות שבקבוק יין אחד כמעט נגמר וביקש מיד להביא את האדם שעשה את המעשה הזה למשפט.
חייליו של המלך אמרו שחוץ מהשומרים שהוא מינה אף אחד לא נגע ביין.
המלך ביקש להביא אותם ולתת הסבר על מה שקרה.

המלך שאל את שומר1 : "האם אתה זה ששתה מיין הקדוש?"
שומר1 ענה : "מלך יקר, כדי להבטיח שלא אגע ביין הקדוש שלך קברתי אותו עמוק באדמה ושמרתי יום וליל כדי לשמור על היין."
המלך סיבב את ראשו לשומר מספר2 ושאל אותו: "האם אתה זה ששתה מהיין שלי?"
שומר מספר2 היה מפוחד עד המוות, רגליו רעדו, שיניו חרקו והדמעות לא הפסיקו לרדת מפניו.
למלך היה ברור מי שתה לו את היין הקדוש.

המלך נתן הזדמנות לשומר מספר2 לספר למה הוא עשה את המעשה הזה לפני שהוא עורף את ראשו בכיכר העיר מול עייני התושבים למען יראו ויראו.
שומר מספר2 התנשף כמה נשימות עמוקות וכבדות והתחיל לספר למלך את הסיפור שלו:
"מלך יקר, בילדותי גדלתי לאבא שתיין וכל החיים שלי סובבו סביב אלכוהול, כשנהפכתי לנער בערך בגיל 14 אבא שלי היה שיכור ממש הוא רצה להתאבד והייתי לידו, הייתי חסר אונים.
אימא שלי רצה בכל העיר וחיפשה עזרה, אתה מרחוק במקרה עברת שם שמעת על המקרה והגעת אלינו לבית והצלת אותו .
אני לא יודע מה אמרת לו, אבל באותו היום הפכת לגיבור שלי.

יום למחרת החלטתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, והתחלתי ללמוד כדי להפוך להיות אחד מחייליך הבכירים ביותר.
ולאט לאט התחלתי להתקדם בדרגה, היה קשה מאוד.

נכשלתי לא פעם, אני בעצמי הפכתי לאלכוהוליסט כדי להתמודד עם אלפי הכישלונות, בסוף הצלחתי לעבור את כל המכשולים, אבל התשוקה שלי לאלכוהול לעולם לא עזבה אותי אף לא לרגע .
ואז, כשכבר הפכתי לאחד מחייליך הבכירים ביותר הטלת עליי משימה מאוד חשובה, אבל הפיתוי שלה היה גדול ממני.

היה לי דחף פנימי עמוק וחוסר שליטה מוחלט, ברגע שעזבת את אדמת ארצנו פעלתי בצורה אוטומטית, פתחתי את הבקבוק מזגתי לי מעט בכוס וטעמתי.
לאחר שראשי מעט הסתחרר הסתכלתי על הבקבוק והבנתי שעשיתי טעות חמורה והדין של הטעות הזאת מוות.
מצער עמוק שפעלתי, לקחתי עוד לגימה מהבקבוק והפכתי לשיכור ממש.

עצרתי שוב לרגע והתחלתי להבין שאני בעצם פועל ממקום שהוא לא אני אלה ממקום של זיכרון ורגש.
החלטתי שאני לא אסיים את הבקבוק למרות שהחשק כלפי היין הקדוש היה גדול ממני, והמחשבה שאני כבר אמות רחפה מעל ראשי."
המלך שתק לרגע, הסתכל על שומר מספר2 ואמר לו:
"אתה אדם אמיץ! אתה אדם חזק!"

שומר מספר2 היה מופתע.
המלך המשיך: "אדם שכובש את יצרו גם כשמחשבותיו חזקות ממנו, זה אדם שמגיע לו כבוד.

הגדולה במעשה שלך שלמרות שעשית משהו לא טוב, אתה עצרת את עצמך ולא נתת לזה להמשיך כי הצלחת להבין שאתה פועל ממקום שהוא לא אתה.
ושספרת לי שאביך היה שתיין, אני הבנתי מאיפה החשק שלך כלפי היין ולמה היה כה חזק."
שומר מספר2 התפרץ למילתיו של המלך ושאל:
"אז אתה לא עורף את ראשי?"
המלך ענה לו: "לא ידידי, היום אני אקח אותך לאותו המקום, ואראה לכולם את הדוגמה הטובה ביותר לאדם שניצח את היצרים שלו גם כשטעם מיין הקדוש."
השומר2 לא הבין למה המלך ממש מתכוון.

ושאל את המלך: "ומה עם השומר מספר1, הרי הוא לא נגע ביין ואפילו שמר עליו יום וליל עד שתחזור?"
המלך ענה לו:
"שומר מספר אחד גדל לעולם של חוקים וסדר, הוא הכיר את העולם רק מהצד זה.

אתה שהגעת מהעולם בלי חוקים וגבולות, בכל זאת הצלחת להגשים את החלומות שלך וגם שהגעת לשיא שלך ונכשלת בסוף הצלחת לנצח את היצרים שלך ולא סיימת את הבקבוק." "
הזקן המבוגר קם מכיסא
ואמר לי:
"אתה צריך להיות שמח שחזרת בעצמך והבנת את גודל המעשה,
אדם אחר היה ממשיך כאילו לא קרה כלום.
על הכנות והאמת אני מודה במיוחד בחור צעיר בגילך."
אותו הזקן בירך אותי לשלום עם החיוך הגדול שלו, לחץ את ידי ויצא מהחנות.
שבוע לאחר מכן עזבתי את העבודה שאשתי הייתה באותו הזמן בחודש 9 להריונה, ונשבעתי לעצמי יותר בחיים לא אמכור בדרך הזאת.
אגב, את הבונוס הנחשק ביטלו לי אותו,
ואני קיבלתי את זה באהבה ובלב שלם.
החלטתי שאם אני אעשה כסף זה לא יהיה בדרך הזאת.
הייתי מובטל כחודש וחצי, בזמן הזה קראתי המון ספרים וחיפשתי את עצמי.
היה לי את האפשרות לחזור ולעבוד כמוכר פלאפונים או מלצר אבל העדפתי שלא.
סוף חלק א'.

אם הגעת לשורות אלה, אני מבין שהסיפור הזה עניין אותך וריגש אותך, ואיפשהו גם התחברת אליו.

האמת שיש המשך, והוא לא פחות מרתק מהסיפור הזה!
אם תרצה לקרוא את ההמשך,
פשוט תגיב לי כאן למטה, מה אתה חושב על הסיפור?
ואם בא לך לפרגן, תן איזה לייק ושיתוף על הדרך 🙂

 11,986 סה''כ צפיות

כמה כתבה זו עזרה לך?

בחר/י

כפי שמצאת את הפוסט הזה שימושי

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות!

אולי תאהב גם:

כל הזמן אומרים לנו שעוקבים אחרינו בוא תראו איך זה קורה פעם אחת ולתמיד באמת ובאיזה מהירות בלי שאפילו תרגישו בכך.

0 (0) כל הזמן אומרים לנו שעוקבים אחרינו בוא תראו איך זה קורה פעם אחת ולתמיד באמת ובאיזה מהירות בלי שאפילו תרגישו בכך. תתארו לעצמכם

 12,397 סה''כ צפיות

קרא עוד »

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרף עכשיו לאחד הערוצים לעוד עדכונים חמים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter

תודה שנרשמתם!

ניצור איתכם קשר בהקדם!